הלכה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים כול'. הָכָא אַתָּ מַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. וְהָכָא אַתָּ מַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. הֵן דְּתֵימַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. וְהֵן דְּתֵימַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁהִנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. מָצִינוּ לִיבּוּן בְּלֹא צוּפִים. שֶׁמָּא יֵשׁ צוּפִים בְּלֹא לִיבּוּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל שֶׁלַח וְלִיבְּנוֹ. אִית לָךְ מֵימַר בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. עוֹד קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּהֵא מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גזל שלח וליבנו. שלח הוא העור בצמרו. כדתניא בפ''ה דמכשירין החובט על השלח חוץ למים בכי יותן ומלשון שלחין הוא טומנין בשלחין. וכלומר דהש''ס א''נ ר' יודן גופיה מסיים למילתיה ולאוכחי דע''כ טעמא דברייתא מפני תקנת השבים הוא דהא גזל צמר סתמא קתני ובכללו ג''כ אם גזל העור בצמרו ואית לך מימר בזה בשעשאו ציפי צמר לטוות ממנו בתמיה אלא עוד קל היא וכו' וע''כ דשמעי' נמי להאי טעמא מהא דקל הוא שהקלו בגזלן:
א''ר יודן קל הוא שהקילו. כלומר אלא לאו היינו טעמא כדקאמרת דמוקמת להברייתא בגוונא דליקני בשינוי דהא ליתא כדפרכינן וע''כ דטעמא דברייתא לאו משום דקנייא בשינוי דבין ליבון ובין עשאו צופים לאו שינוי גמור הוא ובדין הוא דלא ליקני וקל הוא שהקילו בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה מפני תקנת השבים שאם אתה מחמיר עליו ימנע מלהשיב ומתני' דקתני ועשאו בגדים בשינוי דאורייתא קתני דבכה''ג ודאי שינוי הוא ומדינא דאורייתא קני:
מצינו ליבון בלא צופים. שהרי בתחלה מלבנו ואחר כך עושה צופים כדי לטוות או שמא יש צופים בלא ליבון בתמיה וא''כ אכתי תקשי סיפא דתוספתא דקתני טווי ולבנו והא לא משכחת לה שיהא טווי ויהא צריך ללבנו שהרי כבר עשאו צופים ולבנו בתחלה ולהאי טעמא דאמרת היכי מפרשינן להסיפא דברייתא:
והן דתימר וכו'. במתני' דדייקינן דבליבון לא הוי שינוי כשהניחו כמות שהוא מלובן ולא התקינו עדיין לעשות מהן טווי:
הן דתימר. ומשני האי דאמרת התם דליבון כשינוי בשעשאו צופים מיירי מלשון ציפי צמר כהאי דאמרינן בריש פ' במה טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר והוא צמר המנופץ ועושין אותו כעין משטיחין ולשונות ארוכין לטוותן דבמעשה כזה הוי שינוי:
גמ' הכא את אמר ליבון כשינוי. בתוספתא ריש פ' עשירי הגוזל את הפרה וכו' גזל צמר ולבנו טווי ולבנו פשתן ונקהו אבנים ושיפן משלם כשעת הגזילה. ופריך הש''ס הכא בברייתא אתה אומר דליבון לחודיה הוי כשינוי בידו ולפיכך אינו משלם אלא כשעת הגזלה והכא במתני' אתה אומר דאין ליבון כשינוי דקתני ועשאו בגדים דוקא אבל בשעת ליבון הצמר שהוא קודם הטוויה לא קנאו דלא הוי כשינוי:
משנה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים צֶמֶר וַעֲשָׂאוֹ בְגָדִים מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל פָּרָה מְעוֹבֶּרֶת וְיָֽלְדָה רָחֵל טְעוּנָה וּגְזָזָהּ 37b מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה מְעוּבֶּרֶת לֵילֵד דְּמֵי רָחֵל טְעוּנָה לִיגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה וְעִיבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָֽלְדָה רָחֵל וְנִטְעֲנָה עִמּוֹ וּגְזָזָהּ מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַגַּזְלָנִין מְשַׁלְּמִין כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
משלם דמי פרה וכו'. והעודף מה ששוה יותר הולד והגיזה שלו הוא דקננהו בשינוי. זה הכלל. לאתויי גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו בשינוי ואם טבחו ומכרו פטור מתשלומי ארבעה וחמשה דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:
מתני' הגוזל. משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשינוי:
הלכה: גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁגָּזַל עֵגֶל וְנַעֲשֶׂה שׁוֹר. אֲבָל גָּזַל שׁוֹר וְהִזְקִין אוֹמֵר לוֹ. הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ גָּזַל עֵגֶל וְנַעֲשֶׂה שׁוֹר אוֹמֵר לוֹ. הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. תַּנֵּי רַב קַרְנָא. וַאֲפִילוּ גָּזַל עֵגֶל וְנַעֲשֶׂה שׁוֹר וְטָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי ד̇ וְה̇ עֵגֶל. אָמַר אָבוֹי דִשְׁמוּאֵל בַּר אִמִּי בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
הלכה כרבי מאיר. בעבדים והזקינו:
גמ' בשגזל עגל ונעשה שור. הוא דאמר במתני' בהמה והזקינה משלם דמי עגל כשעת הגזילה דנעשה שינוי בידו וקנאו אבל גזל שור והזקין אצלו לא אמרי' דמשלם כעין שהיה שוה בשעת הגזילה אלא אומר לו הרי שלך לפניך דס''ל לרב הונא דלא אמרינן משלם כשעת הגזלה להחמיר עליו אלא להקל עליו והיינו דפליג שמואל עליה וקאמר בתמיה דא''כ אפי' גזל עגל ונעשה שור אומר לו הרי שלך לפניך וכלומר דמאי חזית הכא לחלק כן ואפילו כשנשתנה בידו למעליותא נימא נמי דמחזיר לו כמות שהיא עכשיו אלא דתנא דמתני' סתמא קאמר משלם כשעת הגזילה בין להקל בין להחמיר:
תני רב קרנא. כרב הונא בעגל ונעשה שור וטבח ומכר דאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אלא דמי עגל:
משנה: גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֹאמַר לוֹ בָּעֲבָדִים הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. דעבדא כקרקע דמי וברשותיה דמריה קיימא והלכה כר''מ:
מִפְּנֵי שֶׁעִיבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָֽלְדָה. מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב. דְּתַנֵּי. זֶה הַכְּלָל. שֶׁהָיָה רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר. כָּל גְּזֵילָה שֶׁהִיא קַייֶמֶת בְּעֵינֶיהָ וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית מִבְּרִייָתָהּ אוֹמֵר לוֹ. הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. וְהַגַּנָּב לְעוֹלָם מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּנֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן תניתא. אזה הכלל דמתני' קאי מאן תנא להא דהדר קתני זה הכלל ולאתויי מאי:
ר' יעקב הוא דתני וכו'. ולא נשתנית מברייתא. בגופה מכמות שהיתה אף על פי שבאת לידי שינוי בדבר שהוא חוץ לגופה כגון שנאסרה בהנאה כמו חמץ ועבר עליו הפסח כדתנן לקמן וכיוצא בזה אומר לו הרי שלך לפניך:
והגנב. בין נשתנית מברייתה בין לא נשתנית לעולם משלם כשעת הגניבה:
אָמַר רִבִּי זֵירָה. הָדָא אָֽמְרָה. גָּזַל שְׁמֵינָה וְהִכְחִישָׁה מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַשּׁוּמָּן. אָמַר רַב חִסְדָּא. הָדָא אָֽמְרָה. גָּזַל כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה מַחֲזִירָהּ בְּעֵיינָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה. על המתני' קאי דקתני גזל פרה מעוברת וילדה משלם דמי פרה מעוברת לילד ומפרש ר' זירא דה''ק דאע''פ שילדה אצל הגזלן לא אמרינן דקני הוא לדמי הולד ואינו משלם אלא דמי פרה ריקנית אלא דצריך לשלם דמי פרה מעוברת כמו שהיתה בשעת הגזילה והילכך קאמר דש''מ ממתני' דכמו כן הדין בגזל שמינה והכחישה אצלו מחזיר לו הגזלן דמי השומן דצריך לשלם לו כמו שהיתה שמינה בשעת הגזילה:
הדא אמרה גזל כחושה וכו'. רב חסדא דייק דיניה מסיפא דמתני' מדקתני גזל פרה ועיברה אצלו וילדה דמשלם דמי פרה ריקנית כשעת הגזלה מפני שילדה הוא דאמרינן כן דנמצא שמחזיר לו הפרה כמות שהיא בעינה וכשעת הגזילה הא לא ילדה מחזיר לו כמות שהיא אף על פי שנתעברה אצלו וא''כ בכחושה והשמינה אצלו מחזיר לו ג''כ כמות שהיא בעינה עכשיו:
גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בַבִּירָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יְקַעְקֵעַ כָּל הַבִּירָה כוּלָּהּ וְיִתְּנֶינּוּ לוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יִתֵּן לוֹ דָמָיו מִפְּנֵי תַקָּנַת שָׁבִים. יָרַד לְחֻרְבָּה וּבְנָייָהּ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. בְּנָייָהּ בִּרְשׁוּת שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. בִּיקֵּשׁ לִיטּוֹל אֲבָנָיו וְעֵצָיו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִשּׁוֹם יִישׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שָׁאַל. אִילּוּ מִי שֶׁנִּכְנַס לְחוֹרְבָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וּפִירֵק חֲבִילָתוֹ לְשָׁעָה וּבִיקֵּשׁ לִיטְּלוֹ שֶׁמָּא אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. 38a כֵּיוָן דְּשָׁמַע דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מִשּׁוֹם יִישׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר. הָאֲמִירָה. אֶלָּא בָּנָה בְמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לִבְנוֹת וְנָטַע בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לִיטַּע. רַב אָמַר. שָׁמִין לוֹ אֶלָּא שֶׁמַּעֲרִימִין עָלָיו לִיכָּנֵס לְשָׁם בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים. אָמַר לוֹ. הָא תַנִּיתָהּ. שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר האמירה. חיבבה. מלשון את ה' האמרת היום א''נ הא אמירה הא ודאי יש לאומרה ודוגמתו בריש פ''ו דסנהדרין סוף הלכה א' וכלומר טעמא קאמר דמשום ישוב ארץ ישראל להיותה מיושבת ולא חריבה אין שומעין לו:
אלא בנה וכו'. רב נחמן בר יצחק חזר ושאל אלא בכה''ג אם בנה או נטע במקום שאין ראוי לכך לפי שהוא מעבר לרבים מהו הדין. שמין לו. כיורד שלא ברשות:
אלא שמערים עליו. כלומר כמה שהוא עשה לבנות ולנטוע במקום שהוא מעבר לרבים מערימין עליו ג''כ ואין משגיחין על מה שבנה ונטע ונכנסין לשם בימות החמה מפני החמה ובימות הגשמים מפני הגשמים:
א''ל. זה ששאל לפניו רב נחמן בר יצחק:
הא תניתה. מאי מספקא לך בזה מי לא תנינן ביורד שלא ברשות שמין לו וידו לתחתונה והרי זה יורד שלא ברשות הוא ואם דין זה אמרו ביורד לתוך חרבתו של חבירו מכ''ש אם בנה במקום שאין ראוי לבנות ולנטוע כלל וידו על התחתונה הן לענין השומא הן לענין שנכנסין לשם בעת שהן צריכין לכך:
כיון דשמע רב נחמן טעמא דאמר ר' יעקב משום ישוב א''י נגעו בה:
שמא אין שומעין לו. בתמיה. וה''נ דהוי כפורק משאו לפי שעה בחורבה של חבירו ואמאי יכופו אותו להיות ידו על התחתונה ולא יטול את שלו:
משום ישוב ארץ ישראל. שיהו הבתים בנוין ולא חריבין:
אין שומעין לו. לקלקל וארישא וירד שלא ברשות קאי:
וידו על התחתונה. אם ההוצאה יתירה על השבח נוטל את השבח ואם השבח יותר על הוצאה נוטל את הוצאה. שמין לו וידו על העליונה. ונוטל היותר שבשתיהן הוצאה או השבח:
ירד לחורבה. של חבירו ובנאה שלא ברשותו:
מפני תקנת השבים. מדינא מודו ב''ה דלא קני דשינוי החוזר לברייתו הוא דכשורא הוי כדמעיקרא אלא מפני תקנת השבים שלא יצטרך לסתור כל הבירה וימנע מהשבה אמרו חכמים שיתן לו את דמיו:
יקעקע כל הבירה. יקלקל הכל וצריך להחזיר לו הקורה דלא קנאו בשינוי:
גזיל מריש. כל הני ברייתות בתוספתא שם. וסוגיא זו שנויה בגיטין פ''ה הלכה ו' ונשתנית בנוסחה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source